פלא/ ר"ג' פלאסיו- מעיין בינקין ובר קירסון

פלא מאת ר"ג' פלאסיו

שאלה 1:ביקורת על הספר

העולם שלנו הוא עולם שיפוטי, אפשר לראות זאת על פי סיפורו של אוגוסט פולמן "אוגי", ילד בכיתה ה' עם עיוות פנים נדיר שמתמודד בחיי היום יום שלו עם הביקורות של החברה כלפיו. אפשר לראות את השיפוטיות ממספר סיפורים המסופרים בספר, החל מנקודת מבטו של אוגי עד לנקודת מבטם של אנשים מחייו של אוגי כגון: אחותו אוליביה "ויה", החבר הכי טוב ג'ק וויל, ידידה מבית הספר סאמר (שמש) וג'סטין בן זוגה של ויה.

אוגי אף פעם לא למד בבית ספר עד כיתה ה', לפני כיתה ה' אמא שלו לימדה אותו בבית. זה השתנה כאשר הוריו החליטו שהוא צריך לנסות מסגרת לימודים חדשה, בית ספר. בהתחלה אוגי התנגד להצעת הוריו כי חשש מהתגובות של הסובבים אותו אבל מאוחר יותר אחרי ביקור בבית הספר, הוא הסכים. "אתה לא מוכרח ללכת אם אתה לא רוצה, חמודי. אני רוצה ללכת אמרתי" במהלך שנת הלימודים אוגי היה צריך להסתגל לסביבת לימודים חדשה, הוא היה צריך להסתגל למסגרת חינוך שונה מזו שהוא למד בבית והוא גם היה צריך להתמודד עם חבריו לכיתה שנהגו לצפות בו במבטים מוזרים כשהוא עבר לידם במסדרונות. "בשניות האלה שעמדתי לפני המורה הרגשתי את העיניים של כולם שורפות לי את הגב."

השיפוטיות לא רק מתקיימת בספר פלא, אלא גם מתקיימת בעולם בו אנחנו חיים. לפעמים אנחנו נוהגים לשפוט אנשים על פי המראה החיצוני שלהם וההתנהגות שלהם. בנוסף לכך, אנחנו נוהגים לשפוט אנשים שאנחנו מכירים מילדות, אנשים חדשים שפגשנו לא מזמן ואנחנו נוהגים גם לשפוט אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים כמו: אישיות מפורסמת. אנחנו חייבות להודות שגם אנחנו שיפוטיות לפעמים ואנחנו לא היחידות, כולנו שיפוטים לפעמים. בדרך כלל אנחנו לא מתכוונים להיות שיפוטיים וזה קורה לנו לפעמים בלי שאנחנו מתכוונים או מחוסר ודאות. אנחנו חושבות שהשיפוטיות היא תכונה מולדת אצל כולנו שנמצאת אצל כל בן אנוש. הספר פשוט נפלא, כתוב בצורה כנה, פשוטה ותמימה. הספר מציג סיטואציות מורכבות של קבלת השונה ע"י החברה, משפחה, והשונה בעצמו.

ציטוט שתפס אותנו מהספר הוא: 
"מעשיך הם האנדרטאות שלך"
הכיתה נתבקשה להסביר את משמעות האמרה ולכתוב מה הם חושבים על הנושא, וזה מה שאוגי כתב:
"המשמעות של האמרה היא שרצוי שיזכרו אותנו בזכות הדברים שעשינו.
המעשים שלנו חשובים יותר מכל דבר אחר.
הם חשובים יותר ממה שאנחנו אומרים או מאיך שאנחנו נראים.
המעשים שלנו ממשיכים להתקיים גם אחרי שאנחנו מתים.
המעשים שלנו הם כמו אנדרטאות שאנשים בונים כדי לכבד גיבורים אחרי מותם. כמו הפירמידות שהמצרים בנו לכבוד הפרעונים. רק שבמקום שיהיו בנויים מאבן, הם בנויים מזכרונות של אנשים, בגלל זה המעשים שלנו הם האנדרטה שלנו. בנויים מזיכרונות במקום מאבן."
ציטוט נוסף שריגש אותנו מאוד הוא משפט שאוליביה, אחותו של אוגי אמרה לו לפני שנכנס יום אחד לבית הספר: "אתה לא יכול להשתלב כשנולדת להתבלט"

אהבנו מאוד את הסיום של הספר, שבו אוגי זוכה בטקס המצטיינים של בית הספר, עולה לבמה, וכל הקהל עומד על הרגליים ומוחא לו כפיים. זה היה רגע מרגש שבו כל החיצוניות שלו נעלמה ונשארה רק הפנימיות שלו.

הספר כשמו כן הוא פלא. מיוחד, נוגע ללב. הוא כתוב בשפה מאוד קלילה ועממית וזורם מאוד.

הספר מלמד אותנו איך להסתכל מבעד למעטפת החיצונית מבעד לפנים, לצורת הגוף, למה שמנסים להראות ברושם החיצוני, ולתת הצצה למה שבן אדם בפנים.

הספר מתאים לכל שכבת גיל מכיוון שבכל שכבת גיל קיים הקושי לקבל את השונה, ובכל גיל אפשר ללמוד זאת, בתור ילדים, נערים, מבוגרים ואפילו זקנים.

אנחנו תמיד נשים לב לשונה. למה? כי ככה אנחנו פועלים, שמים לב לשונה, לחריג, למה שקופץ לעיניים שלנו, ככה אנחנו עובדים.

אוגי הוא האחד השונה,

האחד שמסובבים אחריו את הראש,

האחד שנתפס כחריג,

שיש נטייה לחשוב "בגדול" שכל מה שלא כמונו בדיוק, הוא מוזר....

כביכול ש"אנחנו" זה הדוגמא לנורמלי, לאיך שצריך להיות.

אוגי הוא האחד,

האחד שצריך להתמודד עם מבטים של סלידה,

עם יחס שונה,

עם כינויי גנאי,

עם אנשים שחושבים שהוא "פגום"

אוגי סובל מעיוות בפנים

אבל לא אומר שהוא סובל מעיוות בפנים.

הספר נותן לנו את הכוח והרצון לשנות זאת וכך נשפיע על העתיד וניצור עתיד טוב יותר, ואנו ממליצות עליו בחום.

שאלה 2:יצירות

פָּנִים / נוּרִית זַרְחִי

אֶת הַפָּנִים שֶׁיֵשׁ לִי
קִבַּלְתי מֵאִמָא שֶׁלִי.
גַּם הִיא אֶת פָּנֶיהָ קִבְּלָה
מֵאִמָא שֶׁלָהּ.
סָבְתִי לִי מָסְרָה אֶת פָּנֶיהָ דַּרְכָּהּ.
אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה!

כָּך הִיא שׁוֹלַחַת אוֹתָם לַנְכָדִים,
אַחַר לַנִינִים. 
בַּמִשְׁפָּחָה שֶׁלִי, מִי שֶׁנוֹלַד
מְקַבֵּל מַתָּנָה – פָּנִים.

כָּל פַּעַם הֵם מוֹפִיעִים חֲדָשִׁים וְשׁוֹנִים:
עֵינַיִם כְּחֻלוֹת הוֹפְכוֹת יְרֻקוֹת,
מִתְקָרְבוֹת אֶל הָאַף אוֹ מִתְרַחֲקוֹת,
אֲבָל תָּמִיד, בַּמִשְׁפָּחָה שֶׁלָנוּ, הַבָּנִים
הָלְאָה, הָלְאָה, כַּנָהָר
נוֹשְׂאִים אֶת הַפָּנִים.

בחרנו בשיר זה מכיוון שבשיר זה אנו למדים שהפנים שלנו הם מתנה. מתנה שעברה דרך ארוכה, תחילה אצל סבתא ולאחר מכן אצל אמא ולבסוף אצלנו. לא משנה איך אנו נראים, יפים, מכוערים, או אפילו מעוותים, אנחנו קיבלנו מתנה, קיבלנו פנים! הפנים נשארות במשפחה שלנו תמיד ועוברות מדור לדור וכל אחד מקבל מתנה ייחודית, פנים משלו. כך גם בספר, אוגי קיבל פנים ייחודיות משלו, פנים שהוא לא מרגיש איתן בנוח, אך הוא לא מבין שזה מה שהופך אותו למיוחד, זו המתנה שהוא קיבל, מתנה יותר טובה משל הרבה אחרים.

לכל אחד יש פנים שונות ומשתנות.


אתה פלא/ חוה אלברשטיין

כל רגע בו אנו חיים
הוא רגע חדש
כל רגע בו אנו חיים
אין שני לו ביקום
לא היה כמותו מעולם
ולא יהיה עוד לעולם

ומה מורים אנו לילדינו
בבית הספר?
מלמדים אנו אותם
כי שניים ועוד שניים
הם ארבעה
וכי פאריס היא בירתה של צרפת...
מתי נלמד אותם גם מה שהינם.

עלינו לומר לכל אחד מהם:
יודע אתה מה שהינך -
אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד
אתה פלא
בכל העולם כולו
אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך
אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד.

והבט בגופך -
איזה פלא הוא
רגליך, ידיך, אצבעותיך הזריזות
האופן שבו אתה מתנועע
אתה פלא
עשוי אתה להיות כשקספיר
מיכאל אנג'לו בטהובן -

אתה פלא!
טמונה בך היכולת לכל דבר
כן, פלא הינך

וכאשר תגדל -
התוכל אז לפגוע באדם אחר
אשר כמותך הוא פלא
גם הוא יחיד ומיוחד
גם הוא פלא!עליכם להוקיר זה את זה 

עליכם לעבוד
כולנו חייבים לעבוד
כדי להפוך את עולמנו זה
שיהא ראוי לילדיו
אהבת המולדת אך דבר טבעי
הוא
מדוע תחדל האהבה בגבול! 

בחרנו גם בשיר זה מכיוון שאנחנו חושבות שהוא מעביר בצורה הטובה ביותר את המסר של הספר. המסר של שיר זה הוא שכל אחד מאיתנו הוא פלא, כל איבר בגופנו, כל תנועה שאנו עושים, אנחנו פשוט פלא!

כל אחד הוא מיוחד ואין עוד מישהו כמותו בכל העולם. בדיוק כמו בשיר זה גם אוגוסט הוא פלא, הוא ילד יחיד ומיוחד ואין כמותו עוד בשום מקום בעולם, והפנים שלו , מה שהוא מנסה הכי הרבה להכחיש הופכים אותו למה שהוא, הן מה שהופך אותו לפלא!

שאלה 3: האם הספר אקטואלי גם לימינו?

אנחנו חושבות שהספר אקטואלי גם לימינו מכיוון שאין "תאריך תפוגה" למסר של הספר. צריך לקבל את השונה בכל מקום ובכל זמן. גם היום יש ילדים רבים שונים, ילדים עם לקויות מסויימות, ילדים מלאים יותר, וילדים בצבעים שונים. אלו הן דוגמאות לילדים שונים בחברה שלנו שהמציאות של הרבה מהם היא מציאות של התעללויות, קללות, ובדידות... לאף ילד לא מגיע לחיות ככה. לכל ילד מגיע לחיות כמישהו מיוחד, כפלא. המציאות של ילדים אלה לא תפסיק אם לאנשים לא תהיה המודעות לכך. ואם לאנשים מסויימים עדיין אין את המודעות לכך צריך לעזור להם להפיק אותה, צריך לחנך ילדים כבר מגיל קטן לקבל את השונה והורים ומורים יכולים לעשות זאת עוד היום, למעשה כולם יכולים לעשות זאת בכל יום ובכל זמן. אסור לנו להפסיק להעביר את המסר הזה בשום שנה, נמשיך גם אם נצטרך בעוד 20 שנים. הספר "פלא" הוא אמצעי מדהים להעברת המסר,כולם יכולים לקרוא אותו, ילדים, נערים, מבוגרים, הוא מעביר את המסר שצריך להעביר. הספר פותח לכולם את העיניים ואת הלב, זהו ספר בלתי נשכח שכולו חמלה, אומץ לב ופלא. הספר יפהפה, מצחיק ומרגש עד דמעות שעוקב אחר כל צעד בחייו של ילד שונה.